רקע

השנים האחרונות מאופיינות בשורה ארוכה של תמורות ושינויים, להם השלכות על תפקידיהם ופעולותיהם של המרכזים הקהילתיים.

תמורות אלו מתייחסות להעברה הדרגתית של סמכויות הממשלה והתפקידים המסורתיים שהיא מילאה לארגונים לא ממשלתיים, התנדבותיים וקהילתיים. ארגונים אלו נוטלים על עצמם אחריות רבה יותר באספקת שירותים חברתיים, אישיים וקהילתיים. לצד מגמות אלו אנו עדים למגמות נוספות, שהחשובות ביניהן הן: מעבר מכלכלת ייצור לכלכלה של ידע ושירותים, הפרטה ומסחור שירותי רווחה ועלייה בשיעורי האבטלה.

כמו כן, אנו עדים למשבר כלכלי מתמשך, הגדלת אי השיוויון בין העשירים לעניים, הארכת תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה; כל אלה לצד מצב ביטחוני מיוחד הנמשך על פני תקופה ארוכה והגורם לערעור הביטחון האישי של אזרחי ישראל, מדגישים את הצורך בשירותים חברתיים וקהילתיים.

המרכזים הקהילתיים הם ארגונים לשירותי אנוש, המקבלים את התמיכה וההכרה בפעילותם מן הקהילה, במסגרתה הם פועלים. הם מספקים שירותי חברה, חינוך, תרבות, ספורט, נופש ושירותים חברתיים נוספים.

אוכלוסיית היעד שלהם כוללת את כל תושבי הקהילה וזו אף האידיאולוגיה המוצהרת שלהם. המרכזים הקהילתיים מהווים אמצעי חשוב ליצירת אינטגרציה חברתית ולעידוד סובלנות, הזדמנויות לשילוב של קבוצות שונות, קידום נורמות חברתיות וערכים לאומיים.

כארגון הפועל בתוך קהילה, המרכז הקהילתי יכול לסגל עצמו למאפיינים המיוחדים של החברה ולהתאים את שירותיו לצרכים הייחודיים של תושבי הקהילה.